הארכת מעצרו של רופא החשוד בשני מקרי רצח בארה"ב

1.         זו החלטה בבקשה שהוגשה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה למעצרו של המשיב, רופא במקצועו, אזרח ישראל, בעל רישיון ישיבת קבע בארה"ב, שהוגשה בהתאם לסעיף 7 לחוק ההסגרה התשי"ד - 1954 (להלן: "חוק ההסגרה"). המשיב מואשם בארה"ב בביצוע שני מעשי רצח, קשירת קשר, הונאה, גניבת ונסיונות להונאה וגניבה.

2.         ביום 14.10.10 התקבלה בקשת ארה"ב לעצור את המשיב לצורך הסגרתו, בהתאם לסעיף 11 לאמנה בדבר ההסגרה בין מדינות ישראל וארה"ב, וסעיף 7 לפרוטוקול המתקן בין שתי המדינות.

על פי בקשת המעצר שהוגשה על ידי רשויות ארה"ב, הוגש כנגד המשיב כתב אישום בבית משפט העליון של מחוז העיר ניו יורק, בגין עבירות של שני מקרי רצח, עבירות הונאה גניבה ועבירות רבות אחרות.

3.         מהבקשה עולה, כי בתחילת שנת 2000 התוודע המשיב ללריסה וסרמן, בת 47 שנה שהיגרה לארה"ב מרוסיה ועבדה כמטפלת. המשיב פנה ל-4 חברות ביטוח להנפקת פוליסת ביטוח לוסרמן על סך מליון דולר. בטופס הבקשה נמסרו פרטים כוזבים באשר לעיסוקה של וסרמן, הכנסותיה וקיומן של פוליסות ביטוח אחרות.

            המשיב פתח חשבון בנק בו הפקיד כספים למימון תשלום הפרמיות והוא היה למוטב הראשי בפוליסות הביטוח של וסרמן. ביום 19.11.02 בביתה בברוקלין מתה גב' וסרמן. דו"ח הנתיחה לאחר המוות קבע כי מותה היה בנסיבות טבעיות. בהתעורר חשדות נגדו בעקבות מותה של טטיאנה קורכובה לייט (להלן: לייט"), בנסיבות דומות, נבדקה חוות הדעת מחדש והמסקנה הייתה שלא ניתן לקבוע את סיבת המוות. בעקבות מותה של וסרמן קיבל המשיב תגמולי ביטוח בסך של למעלה ממיליון דולר.

4.         לייט היגרה אף היא לארה"ב והתגוררה במנהטן. המשיב ולייט פנו לשתי חברות ביטוח להנפקת פוליסת חיים. גם כאן ציינו בבקשה פרטים כוזבים. המשיב הוצג כאחיה וצויין כמוטב ראשי בכל אחת מהפוליסות. אישה בשם לריסה שקולניק הוצגה בכזב כאחותה וצויינה כמוטבת ראשית. למעשה, לייט כלל לא הכירה את שקולניק המתגוררת בישראל. ביום 4.8.10 הגיע המשיב לארה"ב, התקשר פעמיים למקום עבודתה של לייט וניסה להתקשר לסוכן הביטוח שלה.

            ביום 6.8.04 בערב, סעדו המשיב ולייט וביום 6-7.8.04 מצאה לייט את מותה בדירתה במנהטן. בנתיחה לאחר המוות נמצא נקב קטן בבטנה המעיד על הזרקה ונקבע כי סיבת המוות אינה ניתנת לקביעה.

            בעקבות מותה של לייט הגישו המשיב ושקולניק תביעה לקבלת תגמולי הפוליסה באמצעות אותו ב"כ שייצג את המשיב במקרה של וסרמן.

5.         עוד עולה מהבקשה, שרשויות ארה"ב בחנו היטב את שני הדו"חות הפתלוגיים בשני מקרי המוות וכך גם הרקע הרפואי של שתיהן, והסתבר שמצב בריאותן היה טוב מאוד. דו"ח המומחה קבע שסיבת המוות בשני המקרים מתיישבת עם הפרעה בקצב הלב שנגרמה מהזרקתו לגוף של חומר כמו נוראדרנלין או רעל שהביא למותן הפתאומי והבלתי צפוי.

            המשיב עזב את ארה"ב ביום 13.4.05 ונכנס ארצה ביום 8.10.10. לאחר קבלת הבקשה לעוצרו לצורך הסגרה, נעצר המשיב בנתב"ג ביום 19.10.10, עת התכוון לצאת מישראל.

6.         ביום 20.10.10 הובא המשיב לדיון להארכת מעצרו בפני סגנית הנשיאה, כב' השופטת רבקה פלדמן-פרידמן. בהחלטתה קבעה כי אין מחלוקת שהמבקשת עומדת בתנאי הנדרשים לבקשה זו וכי למשיב אין כל חלופת מעצר ראוייה להציע. לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים הוארך מעצרו של המשיב עד להיום.

7.         עתה, מונחת לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 7(א) לחוק ההסגרה, שהוגשה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, בה מבוקש להאריך מעצרו של המשיב למשך עשרים ימים.

            בבקשה נטען כי המשיב הוציא מן הכח אל הפועל, במידת תחכום יתרה, תוך תכנון וקור רוח, שני מקרי רצח שלשם ביצועם המחריד עשה שימוש בהכשרתו כרופא, כמו גם תאוות בצע וכל אלה מעידים על מסוכנותו הרבה לבטחון הציבור.

            המשיב נמלט מארה"ב לרוסיה, עימה אין לארה"ב אמנת הסגרה. בנסיבות אלה שהוא צפוי לעונש של מאסר עולם, אם יורשע בארה"ב קם חשד כבד כי אם ישוחרר, הוא ימלט מאימת הדין.

            עוד נטען, כי בית המשפט העליון קבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי במסגרת דיון לפי סעיף 7 לחוק ההסגרה, על בית המשפט להביא בחשבון מלבד כל שיקולי המעצר המנחים אותו בהליך פלילי, גם שיקולים נוספים הייחודים להליך ההסגרה. התחייבותה הבינלאומית של ישראל להעביר את המשיב לארה"ב כשהוא נתון במשמורת, מהווה שיקול מכריע בהחלטה כעצר ההסגרה. כך גם הפיכתה של הפשיעה למתוחכמת יותר והצורך בשיתוף פעולה בין המדינות.

            לבקשה צורפו פסקי דין אחדים התומכים בעמדת המבקשת.

8.         סעיף 6 לחוק ההסגרה קובע:

"היועץ המשפטי לממשלת ישראל או ב"כ או קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה, רשאים לצוות בכתב על מעצר מבוקש לפני הגשת העתירה, וכן על מעצר אדם שיש יסוד להניח שהוא בר הסגרה וכי תוגש בקשה להסגרתו ונראה למצווה כי המעצר דרוש להבטחת ההסגרה".

סעיף 7 לחוק קובע: